החלטה בתיק בש"א 164443/08

1.         בפני בקשה מטעם הנתבעת ושולחת הודעת צד ג' (להלן: "המבקשת") לסילוק על הסף         מחמת שיהוי והיות התובענה טורדנית וקנטרנית, עפ"י תקנה 100 ו - 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקסד"א").

לחלופין, מבוקש למחוק חלק מסכום התביעה, כך שלא יכלול רכיב של ריבית והצמדה בגין הסכום הנתבע ולהעמיד את             סכום התביעה על סך 1,149,695 ש"ח. 

2.         המבקשת טוענת כי חלפו - כשבע שנים מיום פסילת הצעת התובעת (להלן: "המשיבה")        במכרז ע"י המבקשת, פסילה שלטענת המשיבה גרמה לנזק המתואר בכתב התביעה,      למעלה מ- 6 שנים מיום שהתגבש נזקה הנטען כתוצאה מהפסקת ההתקשרות עם עיריית   גבעתיים וכ- 6 שנים מיום שהתגבש נזקה הנטען כתוצאה מהפסקת התקשרות עם עיריית    פתח תקווה - ועד להגשת התביעה דנן.

            המבקשת מציינת כי בכל תקופה זו לא פנתה המשיבה למבקשת ודרשה פיצוי בגין   הנזקים             שנגרמו לה, המשיכה להשתתף במכרזים שמפרסמת המבקשת ואף חזרה לעבוד            עם  עיריית גבעתיים ועיריית פתח תקווה באמצעות המכרז, ולשיהוי בהגשת התביעה            אין כל הסבר במסגרת כתב התביעה.

            עוד טוענת המבקשת כי במקרה דנן, ראוי להחיל, בשינויים המחויבים, את הדין החל על     תובענות מינהליות.   

            המבקשת טוענת כי התנהגותה של המשיבה יצרה צפייה והסתמכות אצל המבקשת כי לא    תוגש נגדה תביעה וכן, בשל השיהוי בהגשת התביעה נגרם למבקשת נזק ראייתי קשה ביותר ואף לצדדים השלישיים.

            לחלופין, המבקשת טוענת כי יש להורות על מחיקת החלקים בסעיפים 31 ו- 32 לכתב           התביעה העוסקים בהפרשי הצמדה וריבית  הואיל ואין כל הסבר להשתהות המשיבה             בהגשת התביעה ולא ראוי להטיל על המבקשת לשאת בתוצאות מחדלה של המבקשת.

3.         המשיבה הגיבה לבקשה וטענה, כי יש לדחותה.

            המשיבה טוענת כי הבקשה כוללת טענות עובדתיות רבות המחייבות תצהיר וכן כי אין        להחיל את הדין החל בבית משפט לעניינים מנהליים על תובענה כספית רגילה המוגשת           בבימ"ש אזרחי.

            זאת ועוד; המשיבה טוענת שלא הייתה כל השתהות בהגשת התביעה וממילא לא     התקיימו התנאים לשכלול טענת השיהוי המביאה לסילוק התביעה - המשיבה לא זנחה ולא ויתרה             על זכות התביעה , למבקשת לא נגרם כל שינוי לרעה במצבה ו/או נזק            ראייתי, המשיבה נהגה לאורך כל הדרך בתום לב ולא ניתן להטיל כל דופי בהתנהגותה.

            המשיבה טוענת כי אין הצדקה למחוק מכתב התביעה חלקים העוסקים בהפרשי הצמדה     וריבית וכי המבקשת לא הראתה כי מתקיימות נסיבות מיוחדות ולכן יש לחייבה    בתשלום הפרשי הצמדה וריבית בגין הפיצוי.

4.         בתשובה לתגובה מוסיפה המבקשת כי היא עומדת על זכותה לחקור את המצהיר מטעם       המשיבה, טרם מתן החלטה בבקשה.

5.         לאחר עיון בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות:

א)        עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף     או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן.

   כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת " לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני      טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית            המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת".

   וראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי  פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני      ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478.

ב)         מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לעניין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156.

סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לענין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח' , פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח' , פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס , פ"ד          כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו , פ"ד מ(2) 668).

ג)          באשר לטענת השיהוי: